מוזיקה יהודית מרכזת תחתיה את המוזיקה והמנגינות של העם היהודי מתקפות התנ"ך ועד ימינו . המוסיקה היהודית השתמרה במשך אלפי שנים במסורות היהודית בעיקר בסגנונות המוזיקליים אותם היו ששרים בבית הכנסת ותפילות ביתיות, והן של מוסיקה חילונית, כגון כליזמר . 

במוזיקה היהודית ניתן לשמוע את המקורות בתקופות המקראיות , ולמצוא הבדלים בין קצב וצליל בקרב קהילות יהודיות מאוחרות יותר שהושפעו מוזיקלית ממיקום. במאה התשע עשרה, החל חקר המוזיקה הנקרא "האתנומוסיקולוגיה" . אקדמאים אירופיים החלו לחקור את המקורות של המוזיקה היהודית ואת ההשפעות עליה. אחד החוקים המובילים בתחום, אדוארד סרוסי, כתב עליה "מה שמכונה כיום 'מוזיקה יהודית' הוא תוצאה של תהליכים היסטוריים מורכבים"

המוזיקה היהדות החלה בתקופת התנ"ך ושזורה לאורך כל ההיסטוריה והשפיע את כל המוזיקה העולמית. היהדות מעולם לא פיתחה שפה מוזיקלית הכוללת תווים במובן האירופי. במקום סימון טונים ביהדות השתמשו בטעמי המקרא. טעמי המקרא שימשו כאינדיקטורים למנגינות המלוות טקסטים מקראיים. מקובל לראות בטעמים אלו את שורשה של המוזיקה היהודית. חשוב לציין כי טעמים לה עברו מפה לאוזן ולכן יש שינויים ממקום למקום. 

נושא המוזיקה היה מאוד משמעותי בבית המקדש ואף מבנה הלקה של בית המקדם הועתק לכנסיות. חורבן בית המקדש השני שם קץ לזמרה האינסטרומנטלית המעודנת של הלויים. השימוש בכלי נגינה לליווי התפילה נאסר והמוזיקה הפכה למקור בידור חסר תכלית והוגבלה בעיקר לשמחה. 

האיסור לשיר בבית הכנסת הוליד עולם חדש של מוזיקה ביתית לצד שירת הקודש שהייתה חלק מהתפילות הציבוריות בבתי הכנסת. ככל הנראה למחברים הבייתים לא הייתה כוונה ששירים אלה יהפכו לתפילות ויעברו מדור לדור. אבל שירי השבת הם חלק בלתי נפרד מהמוזיקה והתרבות היהודית. 

היהודים אף פעם לא הפסיקו לייצר מוזיקה וכמו בתחומים אחרים, ולמרות השפעות רבות, המוזיקה היהודית שמרה על הסגנון המיוחד שלה. למעלה מ-2000 שנה.